תקון מדות הנפש
הַשַּׁעַר הַב' בְּמִדַּת הַשִּׂנְאָה. צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע כִּי מִי שֶׁיִּשְׂנָא בְּנֵי אָדָם יִשְׂנְאוּהוּ גַּם הֵם. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת כְּשֶׁתִּגְבַּר עַל נֶפֶשׁ אָדָם הִיא מַזֶּקֶת אוֹתָהּ הַרְבֵּה מִפְּנֵי שֶׁמַּגִּיעַ עִנְיָנָהּ לִשְׂנֹא אֶת הַמַּאֲכָל וְאֶת הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר בָּהֶם חַיֵּי רוּחוֹ מִלְּבַד אֲשֶׁר מְבִיאָה אֵלָיו מִן הַהֶזֵּק מִשִּׂנְאַת בְּנֵי אָדָם וּכְשֶׁתִּהְיֶה אַהֲבָה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא לְשׁוּם שָׁמַיִם תָּשׁוּב לְשִׂנְאָה גְּדוֹלָה. וְהִנֵּה יָדַעְתָּ מַה שֶּׁאָמַר בְּאַמְנוֹן (ש"ב י"ג ט"ו) וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה. וּמִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתְךָ לְדָבָר יִפְנֶה עֵת פְּנוֹתוֹ. וְאֵין צָרִיךְ שֶׁתַּאֲמִין בַּעֲצַת הַשּׂוֹנֵא וְהָאוֹיֵב כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי כ"ז ו) נַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא. וּמִסְּעִיפֵי הַמִּדָּה הַזֹּאת הַהִתְהַפְּכוּת וּכְבָר יָדַעְתָּ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּמִּדָּה הַזֹּאת וּגְנוּת בְּעָלֶיהָ.
אורחות צדיקים
וצריך שתדע כי מי שישנא בני אדם – גם הם ישנאוהו. והמגביר השנאה בלבו – הוא מביא על עצמו רעה. וכשיש אהבה שלא לשם שמים – תשוב לשנאה גדולה וקנאה, כמו שנאמר באמנון (שמואל ב יג טו): "וישנאה אמנון שנאה גדולה".